<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ע</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שנינו שם (ב"מ נ"ו א') אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות, ודורש בגמרא מנין לנו דבר זה דתניא או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינם מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן קנוי ומכור שאין עומדין אלא לראייה שבהן, עמיתך ולא הקדש. פיר(ו)ש רבא בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ב ב' ובתד"ה ה"ג) דבקרקעות לא יבטל המקח אפילו ביתר משתות, וכן אמר רב נחמן, דבתראה הוא והלכתא כוותיה בדיני(ה), בפרק המקבל (ב"מ ק"ח א') זבן במאתן ושוה מאה אין אונאה לקרקעות, וכן אמר רבה בר עולא בפרק קמא דבבא קמא (י"ד ב') שקרקע הוא הדבר השוה לכל כסף, מכל אלה יש ללמוד שאין הלכה כרבי אמי ור' יוחנן שאומר (ב"מ נ"ז א') ביטול מקח יש לקרקעות [ו]כן פסק רב אלפס (ב"מ ל"ב א' ע"ש). במה דברים אמורים במוכר נכסי עצמו אבל שליח שטעה בכל שהו בין במטלטלין בין [ב]קרקעות אומר (קידושין) שם שהוא חוזר (ע"פ לשון רמב"ם מכירה פי"ג הל' ט'), ופוסק רבינו משה (שם) שאפוטרופוס של יתומים כשליח, ומה שאומר רבא בפרק אלמנה נזונית (כתובות ק' א') דשליח כדיינים אומר רבינו תם דבשליח של דיינים מדבר שם (תד"ה רבא). אמנם גרסינן בירושלמי בפרק אלמנה ניזונית (ה"ד) גבי אלמנה שכתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במנה או להפך נתקבלה כתובתה, ומקשה ואין סופה לחזור משום מקח טעות ומעמידה שם לרבי יוחנן כשהוקיר המקח, אם כן סובר רבי יוחנן בשוה מאתים במנה שיש להם ביטול מקח, וכן אמר רב נחמן משמיה דחסא שאומר בפרק הזהב (ב"מ נ"ז א') יש ביטול מקח לקרקעות איפשר שסובר בזה כרבי יוחנן וגם איפשר דרב נחמן משמיה דנפשיה סובר כן ומה שהזכיר בפרק המקבל מאה במאתן לאו דווקא אלא מעט פחות, כך פירשו רבינו תם ורבינו חננאל (כתובות צ"ח א' תד"ה אלמנה ע"ש).
